<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"א</h1>
<h2>דף יג:</h2>
וכל אותן הימים שהיא טמאה אסור[ה] ליגע בבעלה אפילו באצבע קטנה כדאמרינן בפרק קמא דמסכת שבת שאמר אליהו לאשה שמת בעלה בחצי ימיו בימי נדותך מהו אצלך אמרה לו חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי (סה"ת סי' פ"ט), ואפילו ליתן מידו לידה את המפתח או חפץ אחר היה רבינו שלמה נזהר אע"פ שמתוך ההלכה לא למדנו אלא הושטת כוס של יין שהוא דבר של חבה שאסור מיד ליד כדאמרינן בפרק אף על פי (כתובות ס"א א') רבא מנח ליה אבי סדיא רב פפא לשרשיפא (ע"פ סה"ת שם ע"ש) הוא ספסל, בפרק אף על פי (שם) אמר רב הונא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת כוס, כשהכוס בידו, והצעת המטה בפניו והרחצת פניו ידיו ורגליו, ובסדר אליהו שכתוב שם שאמר לה, שמא הבאת לו את הפך שמא הבאת לו את השמן ונגע בך, פירוש שעל ידי כך נגע (ביך) [בה] כדמשמע הלשון (שם תד"ה מחלפא), וגם שמן לסיכה הוא דבר חיבה (ע"פ סה"ת שם ע"ש). וכל חומר שיש לאשה ביום שרואה כך יש [לה] להחמיר בימי ליבונה שלובשת בגדים לבנים וסופרת שבעה נקיים ואפילו אחר הספירה אסורה לבעלה עד שתטבול ככל חומר ימים שרואה וכמעשה דאליהו שאמר לאשה בימי ליבונך מהו אצליך ואמרה לו אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר אך שסינר היה מפסיק בינו לבינ(י)[ה] ונענש אותו חסיד ומת (סה"ת סי' צ'), דרשינן בפרק קמא דשבת (י"ג א') המקרא שנאמר (יחזקאל י"ח ו') אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב, מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור אף אשה נדה אסורה לישן עם בעלה במטה אחת אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה. גם אסור לבעל לאכול על השולחן שאשתו אוכלת עליו כשהיא נדה אלא א"כ יש שם שום שינוי, לחם או קנקן בין קערה שלו לקערה שלה כמו ששנינו (שבת י"א א') לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה, וגם בפרק קמא דשבת (י"ג א') מדמה דבר זה לשני בני אדם שמכירין זה את זה שאסורים לאכול על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה אלא אם כן יש ביניהם שינוי והפסק להכירא (ע"פ סה"ת שם), ואינה מוזגת לו את הכוס ואינה מצעת לו את המטה בפניו ואינה מרחצת לו פניו ידיו ורגליו אפילו בשפיכ(ו)ת מים שאינה נוגעת בו כדאיתא בפרק אף על פי (כתובות ס"א א').
<h2>דף סד:</h2>
אחד הבא על הנדה כל שבעת הימים ואפילו לא ראתה אלא יום ראשון ואחד הבא על היולדת זכר כל שבעה או יולדת נקבה כל ארבעה עשר או על הזבה כל ימי זובה וספירתה הכל בכרת שנאמר בנדה (ויקרא ט"ו י"ט) שבעת ימים תהיה בנדתה, ובזבה נאמר (שם ט"ו כ"ה) כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא, וביולדת נאמר (שם י"ב ב') כימי נדת דו(ו)תה תטמא ונאמר וטמאה שבועים כנדתה, במה דברים אמורים שהטומאה תלויה בימים כשטבלה במי מקוה אחר הימים הספורים אבל נדה זבה ויולדת שלא טבלו במי מקוה הבא על אחת מהן אפילו אחר כמה שנים חייב כרת שבימים וטבילה תלה הכתוב שנאמר (שם ט"ו י"ח) ורחצו במים זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול (רמב"ם איסו"ב פ"ד הל' ב'—ג'). ועוד דרשו רבותינו בפרק במה אשה (שבת ס"ד ב' ע"ש) (שבעה) [שבעת] ימים תהיה בנדתה (שם ט"ו י"ט) בנדתה תהא עד שתבא במים, ומכאן לטבילת נדה מן התורה, ורב היי גאון פירש שלמדנו טבילה לנדה מן התורה בק"ו ממגעה שנאמר (שם ט"ו כ"א) והנוגע במשכבה (ירחץ) [ורחץ] במים, ורבינו יעקב מפרש (יומא ע"ח א' תד"ה מכאן) שלמדנו מכלי מדין שנאמר שם (במדבר ל"א כ"ג) אך במי נדה יתחטא ודורש בסוף עבודה זרה (ע"ה ב') במים שהנדה טובלת בהם, ובדברי הקבלה כתוב (זכריה י"ג א') ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה.
<h2>דף סה:</h2>
גרסינן בנדה פרק אחרון (ס"ז א') שאבוה דשמואל היה עושה לבנותיו מקוואות בימי ניסן ומפרש בפרק במה אשה (שבת ס"ה ב') שמא ירבו הגשמים הנוטפין על הזוחלין הנובעין ותניא בת"כ (שמיני פרשה ט') אך מעיין [ובור], מיעוט לדרוש מעיין מטהר בזוחלין, [ו]פירש רבינו יעקב (בכורות נ"ה ב' תד"ה שמא) מכח ראיות וכן פירש בה"ג שמעיין מטהר אף בזוחלין והוא הדין באשבורן אבל המקוה אינו מטהר אלא במים נחים באשבורן ולא בזוחלין, וכיון דרבו נוטפים שהם מי גשמים והם זוחלין פסולין למקוה. ופוסק רבינו יעקב (שם תד"ה אין) שאנחנו מותרין עתה לטבול בנהרות אף בימי ניסן אף על פי שהן זוחלין דאין לחוש לרבו הנוטפין, דהא תניא במסכת תענית (כ"ה ב') אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין התהום עולה לקראתו טפחיים וכן אמר שמואל (שבת ס"ה ב') נהרא מכיפיה מיבריך כלומר עיקר מה שגדל הנהר גדל מסלע שלו וממקורו הוא מתברך. ושאר דיני מקוה יתבארו בהלכות מקוואות (עשין רמ"ח).
<h2>דף פו:</h2>
גרסינן בפרק בנות כותים (נדה ל"ג א'), בעי רמי בר חמא פולטת שכבת זרע מהו שתסתור בזיבה, רואה הויא וסתרה או נוגעת הויא ולא סתרה, אמר רבא לפום חורפא שבשתא נהי דסתרה כמה תסתור שבעה דיה כבועלה, שאין קרי סותר בזיבה רק יום אחד ואם תאמר שתסתור יום אחד, ואחר תטהר אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת בנתים, והשיבו רמי בר חמא וליטעמיך גבי זב נמי היכי סתר יום אחד, לטהרתו אמר רחמנא שלא תהא מפסקת טומאה בנתים אלא מאי אית לך למימר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם הכא נמי שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם, ואומר ר"י (תד"ה רואה) שרבא קבל דברי רמי בר חמא וכן משמע מתוך פר"ח שפירש דבעיא דרמי בר חמא לא איפשיטא ועוד דבפרק יוצא דופן (נדה מ"ב א') סוברים אביי ורבא ורב יוסף דרואה הויא וסתרה (ע"פ סה"ת סי' צ"ד), הילכך למדנו הלכה למעשה שהאשה ששמשה בלילה וראת למחרת דם או כתם צריכה להמתין שש עונות שלמות כרבנן דפרק רבי עקיבא במסכת שבת שהם שלשה ימים שלימים לילה ויום שמא בכל יום תפלוט שכבת זרע (והוי) [והרי] סותרת יום הפליטה, לפיכך אם שמשה במוצאי שבת וראתה בו ביום אינה מתחלת לספור עד יום חמישי בשבת, ובערב רביעי תבדוק עצמה כדי להפסיק בטהרה ותלבש חלוק לבן או תרחץ במים הכתם ותתחיל לספור מליל חמישי ואילך ותבדוק עצמה כל ימי הספירה שחרית וערבית ותרחץ ביום רביעי בחמין שהוא יום שביעי ותטבול בליל חמישי ומותרת (ע"פ סה"ת סי' צ"ה), ואם (רצתה) [רוצה] להתחיל לספור למחרת ראיית הדם או הכתם, אם תרחץ בחמין ותקנח עצמה יפה במטלית או במוך שתכניס באותו מקום להסיר שכבת זרע אז תוכל להתחיל לספור למחרת (סימני סה"ת שם), וכן מוכיח [בפרק] שמיני דמסכת מקואות (מ"ד) ששנינו שם האשה ששמשה וירדה וטבלה ולא כבדה הבית כאלו לא טבלה, משמע דקודם טבילה יכולה לכבד ולקנח, וכענין זה מסתמא מדבר בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות ס"ט ב') שאומר שם גבי משמשת שאם מת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה לערב. בפרק יוצא דופן (נדה מ"א ב') אמרינן דכי כתיב (ויקרא ט"ו י"ח) ורחצו במים וטמאו עד הערב מדבר בהטבילוה במטה ולא נתהפכה אבל נתהפכה כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה דאי אפשר שלא תפלוט בודאי ומוכיח שם [ד]דווקא הטבילוה במטה ונתהפכה ודאי פולטת אבל אם הלכה ברגליה אין כאן ודאות אלא הדבר בספק אם תפלוט, ומה שאין מעמיד שם המקרא על ידי קינוח ורחיצה שזה מועיל כאשר בארנו מפני שמשמעות המקרא משמע שבלא עשיית שום מעשה טובלת וטהורה לערב (ע"פ סה"ת שם).
<h2>דף קיא.</h2>
פוסק רבינו יצחק (נדה ס"ח א' תד"ה הא) דנדה שאירע טבילתה ליל ט' באב אסורה לטבול ואין הלכה כאותה ברייתא דתניא בפרק ח' שרצים (שבת קי"א א') כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכיפורים, שהרי במסכת תענית (י"ג א') חולק רבי חנינא סגן הכהנים ואומר כדי הוא בית א-להינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה ואמרינן בירושלמי (ביצה פ"ב ה"ב) על זה הורה רבי לוי כהדא דרבי חנינא סגן הכהנים (סה"ת סי' ק"ח).
